צפון הודו עם ילדים – חלק א

מסע משפחתי אל הפרא והפשטות

ב־2018 יצאנו, משפחה צעירה, למסע של 32 ימים בהודו – עם נויה בת 5 וטלו בן 8.5 מלאי תכנונים, רעיונות, חלומות והתרגשות. עברו כ־20 שנה מאז ביקורי האחרון בצפון הודו אמנם כבר טיילנו עם הילדים בדרום הודו בגואה, אבל הצפון – הצפון הוא עולם אחר. פראי יותר, מרגש יותר, חודר עמוק יותר.

בדיעבד אני יכולה לומר – אולי קצת קפצתי מעל הפופיק… אבל זה היה מסע ששינה אותנו, מסע מרתק, עמוק, סוחף. טסנו, נסענו, טיפסנו – עברנו כמעט בכל כלי תחבורה אפשרי: מוניות, אוטובוסים, רכבות.

התחנה הראשונה שלנו: דרמסלה – ביתו של הדלאי לאמה.

דרמסלה – גשם, שלווה ולב פתוח

שכרנו בית קטן אצל ישראלית שבדיוק חזרה לביקור בארץ – סוג של נחיתה רכה ונעימה. דרמסלה היא מהאזורים הכי גשומים בהודו, וזה ניכר בכל פינה: הכל ירוק, שופע, חי. הטבע עוטף מכל עבר – עצים עבותים, ערפילים קסומים, והאוויר הצלול והקריר מרענן גם את הריאות וגם את הלב.

נזירים טיבטים בגלימות כתומות־אדומות מהלכים בנחת ומשרים שלווה עמוקה. לצידם – הודים חמים, מחייכים, סקרנים, שמקבלים אותך כאילו הגעת הביתה.

מקלוד גאנג – סמטאות, נזירים וזיכרונות

בכל יום יצאנו לגלות משהו חדש. ביקרנו במקדש הבודהיסטי במקלוד גאנג – עיירה מתוקה עם סמטאות צבעוניות, חנויות קטנות, מזכרות, ספרי מודעות עצמית, אומנות טיבטית, ומסעדות חבויות עם תבשילים מחממים.

כשהייתי שם לפני כעשרים שנה כשטיילתי לבד, זכיתי לפגוש את הדלאי לאמה. הוא היה מגיע פעם בחודש ונפגש עם מבקרים בחצר המקדש. אני זוכרת את עצמי עומדת שם נרגשת, והוא עובר אחד־אחד, לוחץ ידיים. רציתי לשמוע את הקול שלו, אז לחשתי "גוד מורנינג", והוא ענה לי "בוקר טוב"  באנגלית, בקולו הרך. הרגע הזה נצרב בי עד היום.

הפעם, פגשנו גם משפחה של נזיר נפאלי – חבר של חבר מהיישוב שלנו. היה מרגש לדבר איתם, לשמוע, להבין, להתחבר. אני אוהבת להתערות: לאכול במסעדות מקומיות, להבין את הטקסים, האומנות, הקצב. בשבילי – זה לב הטיול.

בית ספר טיבטי – פשטות וחיבורים

באחד הימים ביקרנו בבית הספר המקומי. נכנסנו לכיתות, צפינו בשיעורים, טלו שיחק כדורסל עם כמה תלמידים ונויה בגן השעשועים. תרמתי פיית נפאל קטנה לספרייה ודיברנו עם המורים. רגעים פשוטים – אבל עמוקים. לב אל לב.

דרמסלה – קורסים, חופש וקסם

דרמסלה מרגישה קצת כמו מתנ"ס עולמי – יש בה אינספור קורסים וסדנאות. כשהייתי צעירה עשיתי שם קורס מסאז', וגיליתי שזה לא בשבילי. אבל יש גם חוגי בישול, קורסי ויפאסנה, יצירה, אומנויות – כולם יכולים למצוא שם משהו שיתחברו אליו.

אחה"צ מלאים בצעירים שמג'נגלים, מתרגלים חישוקים, שרים או פשוט יושבים יחד על הדשא. זה חלק מהיופי של המקום – זמן אחר, קצב אחר.

דרמסלה השתנתה מאז הפעם האחרונה שבה ביקרתי – וגם אני. אבל מה שלא השתנה? הקסם. הקסם של המקום, של האנשים, של הדרך.

טיפים קטנים על דרמסלה:

שווה לשכור בית או דירה – המיוחד אם מגיעים לתקופה ארוכה, זה נעים וביתי, אפשר לבשל בבית והוא הרבה יותר מרווח מאשר חדר במלון.

להביא בגדים חמים – אפילו בקיץ עלול להיות קריר ורטוב, במיוחד בלילה.

לא לוותר על מקלוד גאנג – צבעונית, רוחנית וקלילה, עם אווירה אחרת לגמרי.

אם אתם רוצים להעשיר את עצמכם בין בהתפתחות אישית או אומנות – מומלץ ממש, המחירים מאד מאפשרים.